ביהמ"ש קבע שהסכם הממון לא חל, והאישה תקבל מחצית מדירת היוקרה

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע השבוע כי הסכם ממון, שלא אושר בבית המשפט כנדרש, אינו מחייב, והאישה זכתה במחצית דירת היוקרה.

בני הזוג נישאו לפני למעלה מעשור, ונולד להם ילד אחד. במהלך נישואיהם הם חתמו על שני הסכמי ממון.

בתחילת הקשר, לפני למעלה מעשור, רכש הבעל דירה בשווי כ-9.5 מיליון שקל, שבה התגוררו בני הזוג. במהלך הקשר שופצה הדירה, ועם השנים ערכה עלה לעשרות מיליוני שקלים. עם פרידתם הושכר הבית ב-50 אלף שקל לחודש.

האישה ביקשה כי הדירה תיכלל ברכוש שיחולק בין השניים באופן שווה, והבעל התנגד והסתמך על הסכם הממון השני. הוא טען כי יש להוציא את הדירה ממסת הנכסים לאיזון לאור ההסכם.

השופט יהורם שקד קבע כי ההסכם השני הוא הסכם ממון, אך לא אושר בבית המשפט. ניתן לקבוע כי הסכם כזה מחייב, אך במקרה הנוכחי נקבע כי התנאים לכך לא התקיימו: הצדדים לא קיימו את ההסכם ולא פעלו על-פי תנאיו, והאישה, שטוענת נגד תוקפו של ההסכם, לא נהנתה מפירותיו, ואין בו כלל פירות עבורה. כך למשל, המשכנתא נלקחה על-ידי שני הצדדים במשותף, והחזריה שולמו מחשבון הבנק המשותף - בניגוד להסכם.

האישה הציגה ראיות לכך שנהגה בשיתוף רכושי עם בעלה במהלך חיי הנישואים, ושיתוף זה עמד בניגוד להסכם. נקבע גם כי האישה הייתה מעורבת ברכישה - איתרה את הדירה, תרמה משמעותית לשיפוץ ופעלה לקבל היתרים, וכי בני הזוג השתמשו במקורות משותפים כדי להשיב להורי הבעל הלוואה בגובה 1.1 מיליון אירו לצורך שיפוץ הבית.

"יש להחיל איזון רכושי בין הצדדים בהתאם לחוק יחסי ממון", קבע השופט.

נקבע כי שווי הבית ייקבע לפי מועד המימוש, ולא במועד הקרע. הבית ייכלל במסת הנכסים לאיזון, אך בהפחתת החובות, כולל אלה שנטל הבעל לצורך רכישתו וסכום ששילם ממכירת דירתו הקודמת. הבעל חויב ב-75 אלף שקל שכר-טרחה.

את האישה ייצגו עורכי הדין רומי קנבל ורועי נבות. את הבעל ייצג עו"ד רוברט ליכט-פטרן.

משמעות הפסיקה: יש לאשר הסכם ממון בבית משפט. רק במקרים חריגים ניתן יהיה לחייב בביצוע הסכם שלא אושר כדין. 

מספר תיק: 33941-06-22

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל בשבוע שעבר תביעה שהגישה החברה הקבלנית רום גבס נגד בלו מרבל, בעלת קרקע ברחוב דיזנגוף 94 בתל אביב, לאחר שהאחרונה תבעה אותה על עיכוב בבניית מתחם עסקים ו-23 קומות מגורים, והוגשה תביעה נגדית.

בית המשפט חייב את מי שפתחה בהליך, בלו מרבל, לשלם לחברה הקבלנית כ-8 מיליון שקל ועוד 665 אלף שקל שכר-טרחה והוצאות משפט בשל התנהלות בחוסר תום-לב בהליך.

בשנת 2010 חתמו הצדדים על הסכם שלפיו רום גבס תבנה את הפרויקט בתמורה ל-28 מיליון שקל. הפרויקט הושלם באיחור, ובשנת 2014 הגישה בלו מרבל את התביעה הנוכחית על סכום של 14 מיליון שקל, ורום גבס הגישה תביעה נגדית על 22.7 מיליון שקל.

ההכרעה בבית המשפט התבססה על חוות-דעת מומחה שנערכה במסגרת הליך גישור שנמשך ארבע שנים, ובמסגרתו הצדדים הסכימו כי חוות-הדעת תיחשב ל"חוות-דעת מומחה בית משפט", גם אם הליך הגישור לא יצלח. לאחר שהגישור לא צלח, וההליך נמשך, בלו מרבל התנערה מחוות-הדעת שהגיש המומחה, למרות ההסכמות בהליך הגישור.

השופט נפתלי שילה קבע כי הכלל הוא שיש לאמץ את חוות-הדעת של מומחה שמונה מטעם בית המשפט, אלא אם יש נסיבות מיוחדות וחריגות, ובמקרה הנוכחי חוות-הדעת מחייבת.

נפסק כי בלו מרבל תשלם לרום עבור הוצאות עקב עיכובים שבאחריות בלו מרבל (2.2 מיליון שקל), סכום שבלו מרבל הייתה חייבת עבור הפרויקט (כ-5 מיליון שקל), בקיזוז 960 אלף שקל פיצוי שעל רום לשלם על האיחור במסירת הפרויקט. בתוספת מע"מ הסכום הסתכם ב-8.4 מיליון שקל שתקבל רום גבס.

לדברי השופט, טענות בלו מרבל נגד חוות-דעת המומחה "נטענו במידה רבה בחוסר תום-לב ותוך הכחשות להסכמות שניתנו טרם החלפת הייצוג מטעמה, וטענות אלה גרמו להארכת ההליך". לכן בלו מרבל חויבה לשלם שכר-טרחה בגובה 400 אלף שקל ועוד 265 אלף שקל הוצאות.

את בלו מרבל ייצגו עורכי הדין אופיר צברי ודור סגל, ומהם נמסר: "פסק הדין שגוי משפטית, והחברה תערער לבית המשפט העליון". את רום גבס ייצגו עורכי הדין ליהי בלומנפלד, טל ארזי ובר סבן ממשרד פישר (FBC).

משמעות הפסיקה: התנערות מהסכמות בחוסר תום-לב, שהביאה להתארכות ההליך, תביא להטלת שכר-טרחה גבוה. 

מספר תיק: 9062-04-14, 3452-09-14

בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בשאלה האם ישראל היא "הפורום הנאות" לבירור תביעת ענק של הבנק המסחרי הגדול באוקראינה, פריבטבנק (PrivatBank), נגד בעלי השליטה לשעבר, שמידיהם הולאם הבנק, בטענה למעילה והברחת מיליארדי דולרים למדינות שונות ובהן ישראל. במסגרת התביעה טען הבנק כי גנדי בוגולובוב ואיגור קולומויסקי נטלו והבריחו 4 מיליארד שקל לישראל. התביעה עצמה הועמדה "לצורכי אגרה" על 2.1 מיליארד שקל.

שני הנתבעים הם אזרחי אוקראינה, ישראל ואזרחויות נוספות. בבעלות כל אחד מהם נכס בהרצליה פיתוח המשמש ככתובתו הרשומה במשרד הפנים.

השופט אריאל צימרמן קבע במסגרת ערעור כי ישראל אינה הפורום הנאות לדון בתיק, שכן מרב זיקות התביעה הן באוקראינה. שם התרחשו רוב המעשים הנטענים, והדין האוקראיני צפוי לחול על המקרה.

בית המשפט קבע כי אין הצדקה לבירור התביעה בישראל, והדגיש את חשיבות הצבת מגבלות על סמכותו הבינלאומית של בית המשפט. נקבע גם כי הבנק לא הוכיח שמסר כדין את התביעה לנתבעים, כי מרכז חייהם לא בישראל. הם לא התגוררו בחצי שנה שקדמה להמצאה בישראל.

המבחנים לקביעת הפורום המתאים לדון הם: בעל מרב הזיקות בנוגע לסכסוך, הציפיות הסבירות של הצדדים ושיקולים ציבוריים. נקבע כי מדובר במעילה נטענת שבוצעה באוקראינה, באמצעות הלוואות שלקחו חברות אוקראיניות מבנק אוקראיני, בשליטת אזרחים אוקראיניים, אפילו אם יש להם בין היתר אזרחות ישראלית. לנתבעים יש פעילות עסקית נרחבת באוקראינה ודלה במיוחד בישראל.

הנתבעים נמחקו מהתביעה, והבנק חויב לשלם 50 אלף שקל הוצאות.

פריבטבנק גם תבע את בנק דיסקונט בישראל, לשם הועברו כספים על-פי הנטען. הבנק לא כפר בסמכות לדון בישראל, והודיע כי בכוונתו להגיש הודעת צד שלישׂי נגד בוגולובוב וקולומויסקי.

בוגולובוב יוצג על-ידי עורכי הדין ד"ר רלי לשם, אלי בורשטין, דורון לוי ודנה שרון ממשרד מיתר. קולומויסקי יוצג על-ידי עורכי הדין ד"ר גיל אוריון ויאנה רבינוביץ ממשרד פישר. פריבטבנק יוצג על-ידי משרד עורכי הדין ארדינסט בן נתן טולידאנו.

משמעות הפסיקה: הפורום הנאות ייקבע לפי מרב הזיקות הנוגעות לסכסוך, הציפיות של הצדדים ושיקולים ציבוריים. 

מספר תיק: 23074-09-23